שיתופית בע"מ-570002162 נ' פורת

החלטה

בתאריך 8/5/13 ניתן, לבקשת התובעת, צו עיקול זמני מוגבל לסך של 217,729 ₪ על זכויות המשיב שבידי המחזיק – ב"כ הנתבע, במעמד צד אחד והבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 20/5/13.

בטרם התקיים הדיון, הגיש הנתבע בקשה לביטול העיקול נתמכת בתצהיר.

במהלך הדיון, נחקרו המצהירים מטעם הצדדים והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

הסכסוך הכספי, בין התובעת שהינה אגודה שיתופית המאוגדת כקיבוץ לבין הנתבע אשר הינו חבר הקיבוץ, נוגע לאופן חישוב המס הפרוגרסיבי וגובה המס לשנים הרלוונטיות לתביעה שהנתבע חייב לתובעת.

אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבע חייב בתשלום המס, אך הם חלוקים ביניהם על אופן חישוב המס שפועל יוצא מכך יקבע שיעור המס אשר יוטל על הנתבע.

לטענת התובעת, שיעור המס לשנים 2009-2013 עומד על סך 217,729 ולתקופה התביעה שהינה בגין השנים - 2009-2011, עומד שיעור המס על סך 151,630 ₪. מנגד, טוען הנתבע כי עליו לשלם מס לשנים 2009-2011 בסכום שאינו עולה על 9,100 ₪.

אין בדעתי להרחיב לעניין טענות הצדדים, כיצד ואיך חושבו הסכומים הנטענים על ידם, כאשר זה לא השלב הנכון לדון בהם והם יבחנו במסגרת ההליך העיקרי. את העניין שלפני אבחן לאור הוראת הדין, תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), לפיה מבקש סעד זמני נדרש לשכנע את בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובתנאים המפורטים בתקנות הנוגעים לצו עיקול זמני.

הראיות הנדרשות לשם מתן צו עיקול זמני, די בהן כדי להצביע שהתביעה אינה מחוסרת סיכוי ובחינת הראיות נעשית, כנדרש בתקנה לעיל, באורח לכאורי בלבד כמתבקש בהליך מקדמי. בעניין זה אני מוצאת שהונחה תשתית ראייתית לכאורה לעילת התובענה, כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבע חייב בתשלום מס גם אם סכום המס אינו מוסכם בין הצדדים, משכך, הוכחה לכאורה קיומה של עילת תובענה.

עוד יש לבחון, את הדרישה לקיום חשש שאי מתן הצו יביא להכבדה על ביצוע פסק הדין, תקנה 374(ב) לתקנות. לעניין זה טוענת התובעת כי הנתבע אינו משתף פעולה עם התובעת ועצם הימנעותו מלשלם את המס, אף את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, מעיד על הקשיים הרבים שיערים הנתבע כלפי התובעת במימוש פסק דין אם יינתן לחובתו, עוד טוענת התובעת כי מעבר לסכום המעוקל אין לנתבע משאבים נוספים, למעט השלמת הכנסה שהתובעת מחויבת כלפי הנתבע. מנגד, טוען הנתבע בסיכומיו, כי מצבו הכלכלי טוב ללא כל פירוט ביחס לטענתו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את האיזון הראוי בין זכויות הצדדים, אני קובעת כי המאזן נוטה לטובת התובעת וראוי להשאיר את צו העיקול, אך מאידך קיים קושי ממשי בראיות התובעת באשר לשיעור המס הנטען שעל בסיסו נקבע סכום העיקול.

אשר על כן, אני מותירה את צו העיקול הזמני על כנו, עם זאת, אני מורה על הקטנת הסכום שעליו חל צו העיקול ואני קובעת כי סכום העיקול יצומצם ויעמוד על סך של 50,000 ₪ בלבד.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: